הטיפול ביבלות גניטליות 

באופן שמפתיע לא מעט אנשים יש להומאופתיה מה לעשות ואיך לתרום לאנשים שנדבקו ביבלות גניטליות (של אברי המין). בעוד שהטיפול הקונוונציונלי הוא מוגבל לזמן ולמקום, הטיפול ההומאופתי יכול להוות פתרון גורף הן ליבלות (העלמותן) והן לוירוס הגורם להן.

מהן יבלות גניטליות?

יבלות גניטליות או קונדילומה אקומינטה היא מחלה מידבקת שמועברת בקיום יחסי מין.
זוהי מחלה לא נעימה הפוגעת בחיי המין של החולה בה, לעיתים גורמת לתחושות בושה ומבוכה, לכאבים וכמובן שהיא מסכנת אנשים אחרים שבאים במגע עם הנשא. לוירוס הגורם להן, מייחסים את הסיבה העיקרית להתפתחות סרטן צוואר הרחם.
מחלות נוספות המועברות באופן זה: הרפס, כיני ערווה, כלמידיה, זיבה, עגבת, דלקת נגיפית מסוג B ואיידס.

המחלה נגרמת ע"י תת-סוגים שונים של נגיף ה-HPV (תתי הסוגים 6 ו-11, הם האחראיים לכ-90% מכלל היבלות הגניטליות), וההדבקה יכולה להתרחש בכל אחד מהאיזורים בהם התרחש מגע מיני. היבלות הללו הן הגורם הראשון והקל ביותר לאיתור קיומו של הנגיף.
היבלות קיימות אצל גברים או נשים ולרב מתקבצות יחד באיזורים מסויימים. הן יכולות להיות קטנות או גדולות. אצל נשים קשה יותר לאתר את קיומן כיוון שהן יכולות להתרכז באיזורים פנימיים יותר. אצל גברים, פעמים רבות היבלות יופיע בקצה איבר המין.

מהרגע בו התרחש המגע המיני ועד התפרצות היבלות יכולים לעבור כמה חודשים עד שנתיים של נשאות רדומה (לטנטית), ללא הופעת היבלות. בתקופה זו קיים סיכוי להדבקה. לא בכל מקרי ההדבקה יתפתחו היבלות ולא ניתן לצפות מראש את ההתפתחותה של המחלה.

מהו הטיפול הקונוונציונלי?

לטיפול הקונוונציונלי יש כמה דרכים, תלוי בגודל ובמיקום של היבלות. מה שחשוב לציין לצורך מאמר זה הוא שכל הטיפולים הקונוונציונליים הם חיצוניים ומטרתם לטפל בהופעת הנגעים בלבד ולא בבעיית הימצאותו של הנגיף.

יש כמה סוגי משחות כגון אימיקוימוד (אלדרה) הנמרחות על האיזור לתקופה מסויימת הגורמות להצטמקות היבלות ולבסוף להעלמותן ויש אמצעים מכניים יותר כמו צריבה ע"י חנקן וחיתוך/צריבה ע"י חשמל או לייזר. במידה והיבלות גדולות מאוד ו/או לא הגיבו לטיפולים הרווחים יתבצע ניתוח להסרת היבלות.

יש רופאים המזריקים ליבלות תרופה אנטי וירלית במקרה שהיבלות חוזרות לאחר שהן מוסרות. טיפול זה לא מבטיח שהן לא יחזרו שוב בעתיד.

מה משמעות הטיפול לטווח הארוך?

כמובן שהסרת היבלות באמצעים חיצוניים לא יכולה לגרום להעלמות הוירוס עצמו הגורם להן ולכן, הסרת היבלות לא יכולה להבטיח שהן לא יחזרו כל עוד הנשא של הוירוס נמצא בשלב ההתפרצות. הגוף, פעמים רבות, יחזור ויבטא את הסימפטומים החיצוניים האלו כיוון שלא עלה בידו לגבור על מחולל הבעיה - וירוס ה-HPV.
תיאוריה הגיונית ורווחת מתייחסת לחשיבות מצב המערכת החיסונית. במידה והיא פעילה וחזקה יש בידה להעלים (למגר) את הוירוס או להחלישו באופן כזה שבקושי ניתן לאתרו בתוך שנה או שנתיים. במצבים בהם קיימת מחלה נוספת, לקיחת תרופות מסויימות או חולשה חיסונית כלשהי הנגיף יכול להישאר בגוף לצמיתות.


הטיפול ההומאופתי:

קודם כל, ההומאופתיה מכוונת במקרה זה את תרופותיה (הרמדיס ההומאופתיות), לכוח ההגנה/מערכת החיסון של הגוף. מטרת הטיפול היא לעזור לגוף להילחם ולהתגבר על נגיף ה-HPV במהירות וביעילות, ללא צורך בהסרה חיצונית של היבלות.

ההומאופתיה מחזיקה ברשותה כ-60 תרופות שיכולות לטפל במחלה. כל אחת מהתרופות מותאמת באופן אינדיווידואלי לכל מקרה.

מעניינת ומפתיעה תמיד היא העובדה שברגע שהגוף מתגייס למלחמתו בנגיף ומתגבר עליו - הסימפטומים החיצוניים, היבלות, מצטמקות ונושרות מעצמן, בלי שהחולה עצמו מבחין בתהליך. חודש לאחר התאמת התרופה הנכונה היבלות נעלמות.

דרך טיפול כזו היא הגיונית מאוד, מכיוון שכמו שהיבלות הופיעו זמן רב לאחר רגע ההדבקה והן התוצר הישיר שלה, הן צריכות להעלם באותה דרך - קודם הנגיף מבפנים ובד בבד היבלות מבחוץ. בדרך זו אנו יכולים להיות בטוחים שהסכנה כבר מאחורינו כי הריפוי נעשה בסדר הנכון. כחוק - אם היבלות עברו לאחר טיפול פנימי (ז"א בנגיף עצמו), אז המטופל נרפא מהמחלה והיא לא תחזור שוב.

חשיבות נוספת בטיפול זה היא התרומה המשמעותית של התרופה ההומאופתית לחוסן הכללי של המטופל/ת, תרומה שיכולה לבוא לידי ביטוי בהפחתת הרגישות לוירוס (הרי לא כל אחד נדבק בו ומפתח יבלות) ובטיפול בנטיה או הסיכוי לפתח את סרטן צוואר הרחם בעקבות הדבקות בקרוב משפחתו (וירוס ה-HPV תתי הסוג - 16, 18 שהם האחראיים לכ-70% מכלל מקרי סרטן צוואר הרחם).